לא כצעקתה – בין מציאות לנרטיב
מאת: קובי ביטון, מנכ"ל לשכת המסחר ישראל–יוון
אוגוסט 202
החודשים האחרונים הביאו לעלייה ברעש הציבורי בסביבה סביב ישראל–פלסטינים, וכתוצאה מכך גם ביחס לישראל.
תמונות, סרטונים ודיווחים יצרן נרטיב של התנגדות ציבורית רחבה לקשרים בין המדינות. בפועל, המציאות שונה בתכלית
– מדובר בעיקר בקבוצות קטנות אך קולניות, הפועלות ממניעים אידיאולוגיות או פוליטיות. יחסי ישראל–יוון נבנים לאורך
שנים רבות על בסיס של שותפות אסטרטגית, תרבותית וכלכלית – וחובתנו לשמרם.
אך המציאות מורכבת בהרבה – ולא כצעקתה.
להבין את נקודת המבט היוונית
כדי להבין את המתרחש, צריך להיכנס לנעלי האזרח היווני. עבור רובם, הסוגיה הישראלית–פלסטינית אינה נמדדת בכלים
אידיאולוגיות טהורים, אלא דרך עדשה היסטורית מקומית: מאבקים פנימיים, זיכרונות של חלוקות פוליטיות, פצעים
חברתיים שעדיין לא הגלידו, ופיתוח מתמשכת של התמוד דות עם חוסר יציבות אזורית. היווני הממוצע יודע להבחין בין
יחסי מסחר, תרבות ותיירות – על המאבקים המדיניים. מביאו, הידוק הקשרים עם ישראל הוא מהלך ארוך טווח
שנים רבות על הבסיס של אמון, כבוד הדדי ואינטרס משותף. חשוב הוא לצייר תמונה ככל שקרובה היא
למציאות, המביאה לידי ביטוי גם את הטעויות שנעשו בין אם על ידי קובעי מדיניות ומקבלי החלטות ובין אם הדרג המבצע.
וגם זה שנקלע לסיטואציה ובעל כורחו.
לכן, גם אם איננו תמיד מסכימים המדיניות הפרטית, רוב היוונים מונעים משנאה עיוורת. הם מבקשים להבין, למשל
גם לבקר – אבל הם ממהרים להפוך את ישראל ל"אויבת".
אני עומד מאחורי הקולות והמעשים הרועשים?
חשוב להבדיל בין הציבור הרחב קבוצות קטנות, אך קול מאוד: פעילי BDS, חוגים אנרכיסטיים, המפלגה
הקומוניסטית היוונית )KKE), חלק מאיגודי עובדים, אנשי אקדמיה ומהגרים – חוקיים ולא חוקיים – שמצאו בהפגנות כר.
פורה להבעת מצוקות אחרות. חלקם פועלים ממניעים אידיאולוגיים, אחרים נהנים ממימון ישיר או עקיף, אך כולם משתפים
פעילות בניסיון לכרסם בלגיטימציה של ישראל ולהחליש את ממשלת יוון הקיימת.
הנרטיב הציבורי – הושפע מהעדר טיבי הסברתי אפק ומה צפה בתכנים ויזואל מניפולים. בעוד תחילת
המלחמה סימנה "אור ירוק" לישראל, כיום אנו קרובים ל"אור אדום".
האנטישמיות - ניכרת בחלק מהמחאות, תוך ערבוב מכוון בין ישראליות, יהדות וציונות.
במילים אחרות, מה שמוצג כ"העם" אינו אלא קולות מיעוט. אבל בשל הנראות הרבה – והדהוד תקשורתי מכוון – הם
מצליחים להשליט את הנרטיב. לקריאת המאמר המלא - בקובץ המצורף